שחזור בין גלגולי חיים- מה קורה לנשמה לאחר המוות?

שחזור בין גלגולי חיים- מה קורה לנשמה לאחר המוות?

"רותי: האם את רואה משהו? מרגישה משהו?
ר: אני רואה אדם זקן, קשיש, שוכב במיטה, ככה, מאוד רזה, מכוסה בסדין לבן , צח. מיטה מעץ פראי משהו, מיטה לא מפוארת. אני רואה שיש כאילו התנתקויות מהנשמה. מתנקז ומתחבר. יש קטע שהנשמה עומדת מעליו ואז מתחברת ושוב יוצאת. ובינתיים הוא בהכרה ולא בהכרה.
רותי: איך נראית הנשמה? איך את רואה אותה?
ר: אני רואה אותה שקופה, כמו אויר אבל יותר סמיכה. היא גמישה ומתפשטת, מתכווצת. היא בתנועה אלסטית כזאת.היא מתקרבת במין קצה אל האף.
רותי: היא מחוברת ע"י הנשימה?
ר: גם. היא בעיקר מחוברת ע"י הנשימה. הנשימות של הקשיש נעשות כבדות עם מרווחים . הנשמה עדיין מעליו . יש לה צבע כמו ענבר בהיר.כאילו הנשמה מחכה שהקשיש יהיה מוכן לשחרר אותה. יש לה סבלנות. בינתיים היא עושה לו מין תהליך כזה של ריפוי- ריפוי למוח או משהו כזה.בסוף הקשיש מת. הנשמה שינתה את הצבע . היא לבנה . היא נשארת מעליו אבל כאילו עושה פרידה מהגוף הפיזי. היא מחכה שיבוא מישהו להיות איתו, עם הקשיש, ואז היא יכולה לעזוב. היא שם, שומרת.
רותי: תבקשי ללכת קדימה בזמן הארצי שלנו – האם היא עדיין בסביבות הגוף של הקשיש?
ר: כן. אני מרגישה שהיא עדיין שם.
רותי: מה את רואה? הנשמה שם בחלל החדר?
ר: היא נמצאת, כי עוד לא קברו אותו. היא בהשגחה, נמצאת שם.
רותי: תבקשי לראות את הקבורה שלו.
ר: נראה שזו קבורה נוצרית, משהו כזה. יש את המנהג לבוא להיפרד מהמת והנשמה עוד שם. אני מרגישה שהיא משועשעת.
רותי: יש לנשמה איזו צורה? צורה של הדמות שלו או שהיא גוף אנרגטי?
ר: אני רואה אותה ממש מופשטת. היא רחבה כזו, די קרובה לתקרה.
רותי: יש לה צבע?
ר: די לבן, יותר ממה שהיא הייתה .
רותי: היא יכולה לשמוע מה קורה בחדר?
ר: כן. אני רואה את הבנות שלו עם הכובעים,כובעים עם סרטים כאלה שקושרים אותם. הן יושבות מסביב ובוכות. אני רואה את האישה, אני רואה את הנכדים שבאים להיפרד, החתנים, את הכומר, אנשים מהכנסייה.
הם מציינים שהוא מת בשיבה טובה.
אני רואה שקוברים אותו. הנשמה לאטמתרחקת. בהתחלה היא זזה הצידה.
רותי: הנשמה לבד או שיש עוד ישויות שמצטרפות אליה ופוגשות אותה?
ר: אני רואה שהיא באמת נפגשת עם עוד נשמות, ישויות,ויש שמחה כזאת, שמחה גדולה, כולם שם חופשיות, כולן צבעוניות. יש ורוד, יש תכלת, ממש משתוללות, קופצות, סלטות ממש, נותנות לה ידיים ולוקחות אותה.
מגיעים לאיזשהו מקום שהן מאטות את הקצב, כאילו מין מעבר כזה. אין שם דלת או משהו, זה פשוט כמו לעשות איזשהו שינוי בחומר – דחיסות. זה כאילו שהן מאטות את הקצב ומחכות שזה יקרה. זה תהליך .כשהן נכנסות זה לא קורה בבת אחת, אלא מין זחילה כזו פנימה.
עכשיו אני רואה הרבה נקודות, כאילו מסתכלים על היקום. יש חושך כחול עם הרבה אורות לבנים. יש הרגשה של בהירות, נשימה מאד צלולה. אני רואה שהן לא משתוללות, התנועה יותר איטית, כאילו יותר סמיך. התנועה קיימת אבל קצת יותר בעצלתיים.
יש הרבה שלווה – שמחה. כל תנועה נעשית מתוך הנאה.
אני מרגישה שהכיוון הוא כל הזמן כלפי מעלה.
מתחיל להתבהר.
באור התנועה יותר מהירה, ממש אור לבן כזה, פחות דחיסות. אני רואה את הנשמות הרבה יותר קלילות, כאילו הורידו כמה ק"ג של עומס, ממש מנצנצות באור כזה כסוף.
רותי: האם את עדיין מצליחה לזהות את הנשמה של הזקן? האם הנשמות התאחדו או שהן נפרדות?
ר:אני מצליחה לזהות, הן נפרדות. יש מגע, אבל הן נפרדות. זה מין חומר כזה שיכול להתמזג, אבל תוך שנייה יכול להיות נפרד מהחומר שהרכיבו אותו.
רותי: תבקשי ללכת קדימה – מה קורה עכשיו?
ר: אני רואה אותן סגולות עכשיו, כמו נקודות, קצת מרחוק. אני רואה אותן כאילו יושבות על משטח כזה, כמו ילדים שיושבים על רצפה. יושבות אחת ליד השנייה.
רותי: את מצליחה לזהות את הנשמה של הקשיש?
ר: כבר לא. אה, היא מראה לי את עצמה, אני יכולה לזהות אותה.
רותי: לכי עם המחשבה שלך. כמה זמן, בזמן ארצי, עבר מאז שהגיע הנשמה?
ר: שלושים, שלושים יום, זה הכי מתחבר לי.
רותי: יש לנשמה עוד קשר עם המימד הארצי?
ר: מה זאת אומרת?
רותי: האם היא יכולה לראות מה קורה למטה עם הילדים, האישה, או שהיא לגמרי מנותקת מהחיים הפיזיים?
ר: היא מנותקת כי היא רוצה להיות מנותקת. זה כבר לא מתאים. יש לה הרבה דברים לעשות. הרבה דברים ללמוד. אין זמן לזה.
רותי: למה הן מחכות, הנשמות?
ר: זה משהו כמו בית ספר כזה, יש להן תהליך של למידה.
רותי: מה היא לומדת? מי מלמד אותה?
ר: קשה לראות מה היא לומדת, מן המולה כזאת. אני רואה מן ספר גדול. תמונות שקועות בתוכו, עם אש וזהב.
רותי: תבקשי ללכת עוד קדימה.
ר: אני מרגישה ששם זה תהליך של למידה, כאילו הן קטנות. כל הנשמות קטנות ולא בוגרות. הן לאט , לאט, גדלות. הן יודעות שיום יגיע והן יצרו קשר חזרה עם האנשים. אני רואה עכשיו יותר גוונים של ירוק….
רותי: מה את רואה עכשיו?
ר: אני רואה שיש עובר גשמי אצל מישהי והוא בוחר את הנשמה שתהיה איתו. ככה יש הרבה תינוקות והרבה נשמות.הוא בוחר אותה לפי מה שהיא משדרת.
רותי: הנשמה שלנו- של הקשיש- בחרה לה עובר?
ר: זה נראה הפוך שהעובר בוחר את הנשמה – לא הנשמה בחרה את המשפחה וגם את התינוק.
נשמע שיש מסיבת פרידה ממנה כי היא הולכת לחזור לגוף. היא מקבלת ברכות ואיחולים.
רותי: היא מתחברת לעובר?
ר: כן.
רותי: הערך באיזה גיל העובר נמצא כשהנשמה מתחברת אליו?
ר: בערך גיל 7 חודשים, אבל היא מחוץ לגוף. היא מחוץ לבטן. היא לא נכנסת פנימה היא מחכה לו שהוא ייוולד.
רותי: הנשמה שומעת כל מה שקורה מסביב?
ר: כן. יש בינם קשר פשוט הוא בפנים והיא בחוץ. היא שומעת מה קורה עם ההורים ,מה קורה עם הקשר בינם.
רותי: תבקשי להגיע ולראות מתי הנשמה מתחברת לגוף הפיזי של העובר או התינוק. מתי היא מתחברת אליו?
ר: היא מתחברת בשלב הצירים.
רותי: האם היא נכנסת לגוף בשלב הצירים?
ר: לא. היא מחכה , מחכה עד שהוא יצא.
רותי: עד שהוא ינשום?
ר: כן. עכשיו היא מתמקמת , מרגישה בטוח. החברות שלה נמצאות בסביבה, אומרות לה בהצלחה, דרך צלחה.
רותי: יש ישות שמלווה אותה , מדריך?
ר: לא, פשוט יש לה חברות שמלוות אותה, רוצות לעזור, אוהבות ורוצות לחבק.
רותי: התינוק כבר נולד:
ר: כן.
רותי: היא כבר בתוך הגוף?
ר: כן.
רותי: איך היא מתמקמת בתוך הגוף? היא בכל האיברים?
ר: בעיקר בחלק המרכזי של הגוף, פחות בגפיים….
רותי: האם את מוכנה לספירה חזרה? 1800, 1900….."