מדוע קשה לי להיכנס למדיטציה? מה הקשר ביני ובעלי?

מדוע קשה לי להיכנס למדיטציה? מה הקשר ביני ובעלי?

שאלה: מדוע קשה לי להיכנס למדיטציה, קושי להרפות.

רותי:… האם את מרגישה משהו, תחושה, איפה את נמצאת?
צ: אני רואה רק שחור וערפל.
רותי: לכי עם הידיעה. מה הדבר הראשון שעולה לך לראש? איפה את נמצאת? …… בת כמה את?……תדמייני שלפניך דלת. הדלת נפתחת מה את רואה?
צ: גן גדול עם דשא.
רותי: בת כמה את?
צ: נערה, בערך בת 17
רותי: את לבד בגן?
צ: כן.
רותי: מה את עושה שם?
צ: עומדת ומסתכלת, לא רואה כל כך ברור, יש ערפל ודי חשוך.
רותי: באת לפגוש מישהו?
צ: לא.
רותי: תבקשי ללכת אחורה בזמן, איפה את עכשיו?
צ: אני לא מצליחה לצאת אני עדיין בגן.
רותי: תבקשי ללכת אחורה, אפילו שעה אחורה….
צ: הכול קפוא כמו שהוא. אני לא רואה כלום.
רותי: לכי עם הידיעה.
צ: גם בידיעה הכול חשוך. פשוט עומדת תקועה.
רותי: תבקשי לראות את הבית, איפה את גרה? האם יש לך משפחה?
צ: אני אפילו בידיעה לא יודעת כלום.
רותי: תבקשי להגיע לילדות, איפה את עכשיו?
צ: אני לא רואה כלום, אין כלום.
רותי: תבקשי לראות את הדלת, תפתחי אותה, מה הדבר הראשון שעולה לך כאשר את פותחת את הדלת?
צ: אני לא מצליחה לפתוח את הדלת.
רותי: יש לך מפתח ואת מצליחה לפתוח את הדלת, אפילו תדמייני שמישהו עוזר לך לפתוח את הדלת והדלת נפתחת. מה את רואה?
צ: אין שום דבר מאחוריה, פשוט כלום.
רותי: תגידי לעצמך שאת מצליחה לפתוח , מה עולה לך בראש בלי לחשוב?
צ: לוח שחור.
רותי: מה רשום על הלוח? מה המילה הראשונה שאת מרגישה?
צ: אני כאן ועכשיו.
רותי: תרפי, הכול בסדר…אני מתחילה את הספירה חזרה…..

הערה של רותי: מכיוון שראיתי כי יש חסימה חזקה וגם נושא השאלה – מדוע קשה לי להכנס למדיטציה הוא נושא בעייתי (כי הוא נוגע בדיוק במקום שבו יש קושי ופחד להיכנס למצב הרפיה עמוקה ),החלטתי להפסיק ולנסות להיכנס לשחזור דרך שאלה אחרת, פשוטה יותר….ביקשנו להבין את הקשר של צ' עם בעלה ושוב נכנסנו להרפיה….

צ: …..אני מרגיש כאילו אני עפה, מרחפת, מסתכלת דרך מים שפוגעים וחוזרים. אני מרגישה את זה בראש, מאד מוזר. כאילו אני למעלה,המים פוגעים בי, אני כל הזמן זזה כמו אנייה, הראש מאוד כבד, הרגשה מוזרה…
רותי: את בתוך המים?
צ: המים פוגעים בי אבל אני לא בתוך המים, אולי חצי גוף.
רותי: את מחזיקה משהו?
צ: לא כמו מרחפת, הראש מאוד כבד. אני מרגישה שאני לבד.
רותי: טוב לך במקום הזה?
צ: אני לבד אבל לא פוחדת, לא כואב לי רק הרגשה מוזרה.
רותי: בת כמה את?
צ: 10 אני חושבת.
רותי: את לבד?
צ: כן.
רותי: את שומעת קולות? תבקשי ללכת אחורה בזמן, יום אחורה.איפה את עכשיו?
צ: אני על החוף, יש אנשים אבל אני לבד. אני משחקת לבד.
רותי: יש משפחה לידך?
צ: לא. כל מיני אנשים אבל לא המשפחה שלי. הראש כבד.
רותי: מה קורה עכשיו?
צ: אני יושבת על החוף, המים מכים לי ברגלים, אני משחקת עם עצמי, קצת בחול, מסתכלת, מנותקת מהסביבה,אבל אני יודעת שיש עוד אנשים.
רותי: את נכנסת לתוך המים?
צ: לא, רק הרגלים, שאר הגוף על החול.
רותי: יש אנשים במים?
צ: לא. אני לא רואה אף אחד במים. משחקת בלי משחקים, רק עם הידיים בחול, צדפות, אין לי משחקים.
רותי: לכי קדימה בזמן, שעה או שעתיים קדימה…
צ: אני הולכת לאורך החוף, כנראה לכיוון הבית אבל, אני לא רואה את הבית, הכאב ראש הזה לא מפסיק לי, משהו כבד, הראש שלי כבד.
עכשיו אני רואה בצד גבעות של חול, כאלה כמו של ים, אני הולכת לאורך החוף, כבר אין אנשים, ילדה הולכת לבד, דמות ושביל באמצע, לבושה בגדים, שמלה, יחפה. אני רואה את עצמי הולכת…
רותי: הגעת לאיזה שהוא מקום?
צ: אני רואה בתים. אני מתקרבת, נכנסת לבית קטן, רואה חדר אחד, יש שם אמא, אין אבא. יש עוד אח קטן יותר, יש מיטה פשוטה כזו, בחדר הזה יש הכול, גם מטבח גם שירותים. אני נכנסת ומתיישבת . אף אחד לא מדבר איתי. כמו תמונה קפואה כזו.
רותי: תבקשי ללכת עוד קדימה, יום קדימה.
צ: אני לבושה שמלה מאוד פשוטה, מסורקת, הולכת עם ילקוט ריק, כנראה ללימודים, צריכה ללכת הרבה, רחוק,כל הזמן לבד.
רותי: הגעת לבית הספר?
צ: עוד לא, הבית ספר נמצא על הגבעה, אני מטפסת על הגבעה. הגעתי לבית הספר אבל הוא ריק. נכנסתי לכיתה, כמו צריף כזה, אני לא רואה עוד ילדים, אני לבד בכיתה, אין אף אחד. אני נשארת ליד שולחן מעץ, מוציאה מחברת מקשקשת, אין אף אחד. אני רואה בחוץ כמה ילדים אבל אף אחד לא פונה אלי, אני גם לא רואה פנים, רק את הגב שלהם, משחקים.
רותי: את מצליחה לראות פנים של מישהו?
צ: הפנים היחידות שראיתי, אני חושבת, של אמא ושל הילד הקטן, בערך, שער מתולתל, שחור, קצת בהיר. האימא לבשה שמלה ארוכה עם מטפחת בשיער, קצת מבוגרת, בית מאוד מאד פשוט, אפילו עליבות.
אני לוקחת את התיק ואני חוזרת, אני כל הזמן לבד.
רותי: תבקשי ללכת עוד קדימה בזמן, מה קורה?
צ: אני כמו בת 14, אני רואה את עצמי שוב לבד, ממש נערה. אני הולכת לשדה, מתיישבת שם, מסתכלת כאילו מחכה למישהו, אני לבד.
רותי: האם מישהו בא אליך לשדה?
צ: כן, אני רואה שם מישהו, הוא מתקרב אלי אבל אני לא מצליחה לראות, כן אבל אני לא יכולה לזהות פנים, הוא נראה כמו חייל. אני לא מבינה מה הוא אומר, אני קצת פוחדת, אני קמה ורצה חזרה הביתה. יש לי הרגשה לא טובה, יש שם חושך.
רותי: את בבית עכשיו?
צ: כן.
רותי: תבקשי ללכת עוד קדימה בזמן. בת כמה את עכשיו?
צ: אני חושבת 18
רותי: איפה את ?
צ: אני חושבת שזה שוק. מטפחת, שמלה ארוכה. אני מוכרת משהו בשוק. יש המולה, אנשים, תפוזים, תפוחים, לא יודעת בדיוק. אנשים לא קונים כלום. אני יושבת שם, הדברים מונחים על הרצפה. אני חושבת שאני רואה את הבחור מגיע יש לו כמו חרב כזו, לבוש כמו חייל עם חרב. עומד מולי ומסתכל. נראה לי שהוא הולך. מתחיל להיות ערב, אני חוזרת הביתה, הדרך ארוכה…אמא מסתכלת עלי, אני אומרת לה שלא מכרתי כלום, אני הולכת לישון.
רותי: תבקשי ללכת עוד קדימה בזמן. איפה את עכשיו?
צ: אני הולכת בתוך יער… קצת מפחיד. אני בערך בת 20… הולכת, אני שומעת פרסות של סוסים, יש לי הרגשה שמשהו לא טוב הולך לקרות, הם מתקרבים אלי, מישהו מוציא חרב, מישהו דוקר אותי בחרב ואני נופלת, מרגישה שכל הכוחות שלי עוזבים אותי, יש לי מין שלווה כזו. הבחור הזה בא, עומד ומסתכל עלי במבט כזה עצוב שלא יכול להציל אותי. אני חושבת שאני מתה.
רותי: את מזהה מי זה הבחור כיום? לכי עם הידיעה.
צ: זה בעלי שהיה צעיר, לא יודעת בוודאות. את שאר האנשים אני לא מזהה, אולי סבתא שלי. …
רותי: את מוכנה לעשות תיקון?
צ: כן.
רותי: תחזרי שוב לתמונה של בית הספר, תראי אותך משתנה, הילדים משחקים איתך, את מצליחה לראות את הפנים של כולם. תראי שאת יושבת בכיתה ולומדת, כולם אוהבים ומעריכים אותך, מעריצים אותך. תראי אותך הולכת הביתה עם חברים, אימא מחבקת אותך , שמחים שאת באה הביתה. תראי אותך גדלה ופוגשת את החייל. מתאהבים, הוא מחבק אותך ואת מחבקת אותו. טוב לכם ביחד. אתם מתחתנים, מקימים בית. הוא שומר עליך ומגן עליך. טוב לך ואת מאושרת,אתם מזדקנים ביחד. גרים בבית יפה ומטופח. ילדים , נכדים, טוב לך. תראי את התמונה הנעלה ביותר בתוך הראש… את מרגישה בסדר?…נתחיל את הספירה חזרה…..