מדוע קשה לי להיכנס להריון?

מדוע קשה לי להיכנס להריון?

א:"….חושך, אני מרגישה דפיקות לב, אני פוחדת, מתחבאת.
רותי: ממה את פוחדת?
א: שיתפסו אותי, אני שומעת אותם מחפשים אותי….מאד קשה לי.
רותי: לכי אחורה בזמן. איפה את?
א: אני רואה נחל. יש גשרון מעל הנחל. אני מחכה. אני ממש מתרגשת, אני מחכה… כנראה לבחור. אני בת 16 בערך, אני מחכה שהוא יגיע…
רותי: הוא מגיע?
א: מתחיל להחשיך. הוא עדין לא בא. אני כבר ממהרת, אני צריכה לחזור הביתה. אני רואה אותו מגיע מרחוק. על סוס. הוא מאוד נאה, לבוש מהודר. אני לבושה בפשטות. הוא קורא לי. אני רצה אליו. אני אומרת לו שאני כבר צריכה לחזור הביתה, שלא יחשדו… הוא רוצה שאני אשאר אבל אני חייבת ללכת… אנחנו קובעים להיפגש למחרת. אני רצה הביתה… מתרגשת… אני רואה את הבית,בית פשוט מאוד. אני נכנסת לבית במהירות. הם כועסים עלי שאני מאחרת. אסור לבחורות להסתובב כך ביער… אני אפסיד את העבודה שלי,שלא יצא לי שם רע , אף אחד לא ירצה אותי.אני כנראה עובדת באחוזה.
כן, יש שם אחוזה ואנחנו גרים בבקתות של האחוזה. ההורים שלי עובדים שם בשדות, מגדלים את היבולים של בעל האחוזה. אני עובדת כמשרתת באחוזה. הבחור הוא אציל, הבן של בעל האחוזה. יש בננו קשר נסתר. אסור שידעו עליו. אני ממש מאוהבת בו.
רותי: גם הבחור מאוהב בך?
א: הוא אומר לי שהוא אוהב אותי, אני רוצה להאמין לו. הוא מבטיח לי שיום אחד הוא יתחתן איתי. יש לי חלומות עליו.
רותי: תבקשי ללכת קדימה בזמן. מה קורה?
א: אני עובדת באחוזה. כולם ממהרים…. יש הרבה עבודה, כנראה שיש מסיבה גדולה, נשף. צריך להזדרז. אני מרימה הרבה בדים, כמו מפות ועולה במדרגות. אני רואה אותו יורד מולי. אני משפילה את העיניים. הוא יורד וצוחק ו"כאילו" נתקל בי. אני כמעט נופלת, מפה נפלה והוא מרים לי אותה ומחייך אלי. אני מסמיקה וממהרת למעלה. אני מניחה את המפות ורואה פתק בין המפות.
אני מחליקה את הפתק לכיס של הסינור וממהרת למטה.. אנחנו עובדים ואני כל הזמן חושבת על הפתק. אני נכנסת למחסן ונועלת את הדלת, מוציאה את הפתק וקוראת בו. הוא מזמין אותי בלילה למערה. יש מערה בהר , הוא רוצה שאני אבוא בלילה… אני כל הזמן חושבת על זה ומתבלבלת, לא יודעת אם ללכת או לא.
רותי: תבקשי ללכת קדימה בזמן, ללילה, מה קרה?
א: יש בלאגן, כולם ממהרים ועובדים, יש מסיבה . ההורים שלי הולכים לאחוזה, יש גם מסיבה לעובדים, מן חגיגה כזו בסוף הקציר, יש הרבה המולה, כולם מתרגשים. אני אומרת שאני לא רוצה ללכת למסיבה ואני נשארת לבד בבית , כולם יצאו.
אני מתלבשת במהירות והולכת לכיוון המערה. אני מתלבשת במהירות והולכת לכיוון המערה. אני הולכת בדרכים עקיפות כדי שלא יראו אותי. אני מגיעה למערה. אני רואה את הסוס שלו- בצבע לבן- קשור לעץ. אני יודעת שהוא שם.
אני חומקת למערה, הוא תופס אותי ואנחנו מתחבקים. הוא מנשק אותי ואני מרגישה רטט שעובר בכל הגוף. אני מסמיקה ומתרגשת. הוא מבטיח לי שאני אהבת חייו. הוא מתחיל לתפוס אותי בפראות ואני פוחדת אך יותר פוחדת להתנגד. הוא מרים לי את החצאית ומשכיב אותי על הרצפה, אני נסחפת איתו…אנחנו שוכבים… אני חייבת ללכת, אני מרגישה שזה לא בסדר ואומרת לו שאני חייבת ללכת… הוא לא רוצה שאני אלך… אני חייבת למהר… הוא מנשק אותי ומבטיח לי שאני אהבת חייו, אף פעם לא היה לו קשר כזה, הוא אומר לי שהוא כל הזמן חושב עלי… ונותן לי את המטפחת שלו, שאני אשמור לי אותה כדי שהיא תזכיר לי אותו. הוא לוקח את הצעיף שלי…
אני רצה מהר הביתה.. הלב שלי דופק חזק מאוד… אני מרגישה עכשיו את דפיקות הלב…אני נכנסת לבית וממהרת למיטה. אין אף אחד בבית, אני עושה את עצמי ישנה ,אני שומעת אותם חוזרים, צוחקים.. אני עושה את עצמי ישנה אבל הלב שלי דופק חזק מאוד….
רותי: תבקשי ללכת קדימה בזמן. מה קורה?
א: … אני שוב מתחבאת במערה. הם מחפשים אותי. זו אותה תמונה שראיתי בהתחלה. אני פוחדת.
רותי: ממי את פוחדת?
א: … מחפשים אותי אנשים… ההורים שלי…
רותי: מה קרה? תנסי להבין מה קרה?
א: … אני פוחדת, גילו אותנו. אני בהריון וגילו את המטפחת שלו. אימא שלי כעסה עלי, היו צעקות בבית, הם פוחדים שאנחנו נצטרך לעזוב את האחוזה, אני מרגישה רע מאוד. הם גילו את הרומן שלנו, אני נכנסתי להריון. אני חשבתי שאם הוא ידע שאני בהריון אז הכול יהיה בסדר, הוא יתחתן איתי. אני סיפרתי לו שאני בהריון והוא הלך. לא אמר מילה, פשוט הסתובב והלך.
רותי: בגלל זה מחפשים אותך?
א: כן. אני ברחתי למערה. אני מתחבאת והם מחפשים אותי… הם מוצאים אותי ולוקחים אותי הכוח.אין לי כוח להתנגד. הם צועקים עלי, אימא שלי כועסת , בגללי הם יאבדו את הבית, העבודה. יזרקו לרחוב. היא אומרת שאני טיפשה, תמימה. איך עשיתי להם את זה? אסור לי להשאיר את הילד. אף אחד לא ירצה אותי…. הם תופסים אותי בכוח, מכניסים אותי לחדר. יש שם כמה נשים… תופסים אותי בכוח… עושים לי הפלה, הן צועקות עלי שזה העונש שלי, אני מופקרת… אני מרגישה כאילו חותכים לי את הבטן, הכאב נוראי- גם הכאב הפיזי אך הכאב הרגשי, ההשפלה היא יותר כואבת. אין לי כוח לשמוע אותן, אני מתעלפת מכאב….. אני מתעוררת, כל הגוף שלי כואב, אני רק רוצה לישון… אני מאוד חולה, לא איכפת לי מה קורה, אני מקווה שאני אמות. אני לא רוצה לחיות… אני כל הזמן בהזיות, כנראה יש לי חום גבוה. אני לא יודעת אפילו מי מטפל בי, איפה אני… יותר לא שמעתי ממנו….
אני יותר חזקה אך נמצאת בדיכאון, לא איכפת לי לכלום, אני לא מדברת …אני פשוט שוכבת במיטה, מחכה למוות….."