מדוע יש לי בעיה בגרון, צורך בבליעה כל הזמן?

תקשור- מדוע יש לי בעיה בגרון, צורך בבליעה כל הזמן?

רותי: "… מה את רואה?
א: מלכה עם כתר.
רותי: מה היא עושה? האם היא לבד? האם יש עוד אנשים איתה?
א: היא יציבה , גבוהה, עיניים יוקדות. יש מגיפה בעיר. אני רואה סוסים.אני רואה את הסייס עם הכובע שלו, הוא משתחווה.
היא מצווה להרוג אותו.
רותי: למה?
א: היא עושה תנועה כמו של שחיטה. אני לא מבינה מה הוא עשה.הוא נראה כמו מלאך, קופידון כזה, שמנמן. אולי הוא בגד עם אחת הבנות שלה, זו מין ידיעה לא ברורה. היא מצווה לשחוט אותו.
רותי: הורגים אותו?
א: כנראה ששוחטים אותו.
רותי: תבקשי ללכת אחורה בזמן. איפה את נמצאת עכשיו?
א: אני רואה אנשים הולכים בדשאים, עם מטריות, עם שמלות מנופחות כאלה, כמו פעם.
זה יום יפה, כולם מטיילים.
אולי הוא התאהב בבת שלה. העיניים של המלכה מוכרות לי, אולי סבתא שלי…היא כל הזמן ניצבת שם, העיניים צופות. באה בחורה עם שמלה לבנה , יש לה מטריה . היא משתחווה לפניה.
רותי: מיהי הבחורה הזו?
א: זו אני בבגדים שחורים והיא בבגדים לבנים.
א: אני לא יודעת אם אני הסייס או המלכה או הנסיכה הזו. הוא לוקח את הנסיכה בכרכרה, היא עם המטריה. אני שואלת האם אני הסייס הזה?
אמא שלה מחפשת אותה. זה לא צפוי שהיא תפלרטט עם אחד כזה. הוא לא מהמעמד שלה. היא נסיכה והוא סייס. פתאום בא מישהו עם סוס, הוא לוקח אותה על הסוס שלו… זה נראה כמו סרט…כל הזמן הוא עושה תנועה של שחיטה והיא עושה תנועה של שקט, מבקשת שלא יגלה .
בא מישהו, כמו נסיך, היא שייכת למישהו והוא בא לקחת אותה, איזור של ים, הרים… כמו סרט.
רותי: איך הוא ידע שהיא שם?
א: העיניים של המלכה תמיד שם. היא ידעה, הרגישה, היא שלחה אותו שיעקב אחריהם.
רותי: את המלכה?
א: יכול להיות, אני לא יודעת לא ברור לי אם אני המלכה או הסייס.
רותי: שימי לב לדבר הראשון שיעלה לך בתודעה, בלי לחשוב .
א: אני רואה את עצמי כמלכה- בעמידה שלה, בשמירה, בנחישות שלה על הילדה, מצד שני אני מרגישה את שפת הגוף שלו, אני רואה אותו שחור בין הסלעים והיא הנסיכה הולכת בשמלה לבנה עם הנסיך . המלכה עומדת שם
רותי: מי את? מה הדבר הראשון שעולה לך, בלי לחשוב.
א: לא יודעת, עולה לי השם סבסטיאן, יש קשר בינם.
רותי: לכי כמה שנים אחורה. איפה את נמצאת עכשיו?
א: אני רואה ילדה עם צמות. שמחה, רוקדת במדשאות.
רותי: אז את המלכה או הנסיכה?
א: ילדה פרועה כזו, אני רואה כובע, צמות, לא שומרת מספיק על הגוף שלה, היא מרימה את השמלה שלה , לא שומרת על הכללים, יותר מידי חופשייה.
רותי: את רואה את האמא והאבא שלה?
א: מישהו מגיע על סוס, אני עסוקה בעולם הזה של מיניות, גברים. מישהו מגיע על סוס, כמו נסיך. יש גשר. יכול להיות שהתרועעתי שם עם הנסיך. אני דמות לא הכי מוסרית מבחינה מינית.
רותי: בת כמה את?
א: בערך בת 13. יש בי הרבה שמחה , שמחת חיים. יכול להיות שהמלכה לא מרשה את כל הפריצות הזו. היא רוצה לשמור עלי. אני שברתי לגמרי את הכללים, הלכתי עם הסייס שהוא לא מהמעמד שלי .
רותי: לכי קדימה בזמן
א: אני רואה פרח- זה סמל הממלכה. כנראה מחתנים אותי.
רותי: עם הנסיך?
א: אותו אני רואה כל הזמן, הוא כנראה החתן המיועד שלי, אני רואה כל הזמן את הפרח, סמל הממלכה . אמא שלי, המלכה, אומרת שצריך לחתן אותי כדי שלא אהיה מופקרת." צריך לסדר לה את הראש, התבלבלו לה כל החושים"
רותי: מחתנים אותך?
א: אני לא יודעת. יש בי תחושה לא רגועה, רעב לחיים, לטרוף את העולם, גברים. אני רואה אותי בשמלה נפוחה כזו, אני מרגישה שכובלים אותי , אין לי את החופש . כולאים אותי בתוך הטירה, כדי שאני לא אוכל לצאת. בעצם משתיקים אותי. יש שם הרבה בדידות, מנתקים אותי מהעולם. ממש , שמים אותי במקום גבוה, סוגרים אותי במגדל, אני תקועה.
רותי: לכי עוד קדימה בזמן, כמה ימים .איפה את עכשיו?
א: אני רוצה להיות חופשייה והיא שם, המלכה, מחפשת עצה איך להמשיך מפה הלאה…
רותי: חיתנו אותך?
א: סוס כזה שוב מגיע, לא יודעת, אולי הורגים אותי?
רותי: מה את רואה?
א: לילה, כוכבים. אני שם תקועה בתוך המגדל הזה, אין נפש חיה.
רותי: בת כמה את?
א: 18, יכול להיות ששנים הייתי שם. אומרים לי לא לדבר, משתיקים אותי. שאני לא אעז להגיד אפילו מילה אחת. על מה ? לא ברור לי…
אני יוצאת לדרך חדשה, אומרים לי לא להזכיר את מה שהיה, לא לספר.
יש המונים בטירה, באים סוסים, מישהו רוצה להכיר אותי, אני מיואשת כזו… אני שומעת חצוצרות, מישהו על סוס מחצרץ ומודיע על משהו… נושאים אותי על כיסא כזה…" היפה בנשים"- כל הזמן אומרים עלי שאני היפה בנשים…כנראה שמחתנים אותי, ברצלונה, זו מין חתונה של איחוד ממלכות, חתונה לא מאהבה. זה נוח לממלכה,…" תהיה יפה ותשתקי.."…אני לא אוהבת אותו, אלה נישואי תועלת. הוא מרעיף עלי שפע ואהבה, אולי אני בהריון. ( א' פורצת בבכי ) רוצים לקחת את הילד כי זה לא מבעלי.
רותי: ממי הילד? היה לך רומן?
א: ממש מושכים אותי בכוח כדי להוציא את הילד..
רותי: מה היה אחרי החתונה?
א: אני רואה שוב את החצוצרות…" היפה בנשים"… נישאתי..
רותי: מה קורה אחר כך?
א: זה בית עם משרתים. אני רואה כתר יפה עם אבנים, אבן כתומה -אדומה. אני גם מלכה עם כתר. עם כל התלבושת, יושבת דומם ולא פוצה פה.
רותי: איפה המלך? איפה הבעל שלך?
א: עסוק בענייני חוץ, מבלה, שותה. גם הוא נפגש עם נשים אחרות. אני מאוד קפואה ושמורה. אני בלבן, מאוד נבדלת והוא לא שייך אלי. הוא כל הזמן הולך למקומות אחרים, מסבאות, פורק עול, מבלה, ואני ב"כלא". אני סגורה בארמון והוא כל הזמן מבלה. לא בא אלי בכלל. שומרים עלי שאני לא אפצה פה… " מה לא להגיד?
רותי: תבקשי לראות ממי נכנסת להריון?
א: יכול להיות מאבא שלי, זה מוזר , למרות שאני לא רואה אותו. אני בשלי , מבודדת, אין קשר עם בן זוגי, זה כנראה לא ממנו. כנראה אמא שלי לא רוצה שאני אספר שזה מאבא שלי. למרות שאני לא רואה את אבא, המלך עצמו, אין לי שום דמות גבר, איזו פריצות. אני שומרת מכול משמר על הילד הזה. נותנים אותו לאישה אחרת, מפשוטי העם שתגדל אותו.
אני צורחת בלילות…( א מרגישה כאבי בטן )
רותי: בת כמה את עכשיו?
א: כמו היום- 44
רותי: את עוד בארמון?
א: אני מבודדת, באיזו גלות, כאילו הרימו ידיים, קורסיקה , שלחו אותי לאיזה אי, אין נפש חיה, רק אני עם עצמי, נחנקת, אף אחד לא יכול לעזור לי.
רותי: לכי עוד קדימה בזמן. בת כמה את?
א: 48.
רותי: מה את עושה ?
א: אני מסיימת את החיים בבדידות איומה, אולי טבעתי.
רותי: את הרגת את עצמך?
א: אולי, יש מין עוגן כזה, עם שיניים, אולי חנקתי את עצמי, הייתי מיואשת, משהו קשור אלי ומושך אותי למצולות אני שוקעת וטובעת….."