מדוע אני משמינה?

מדוע אני משמינה?

ר: "… אני רואה גלים מתנפצים על החוף, קצף של גלים. אני שוכבת, נשענת ורואה את העצים שנפלטים לחוף, עצים כמו מאוניה שנטרפה בים. אני גבר, קצת מותשת מהשחייה. קשה לי לזוז. אני בערך בן 30.
שאלה: נחזור כמה שעות אחורה מה את רואה?
ר: אני בתוך המים נאחזת בחתיכת עץ גדולה, יש גלים חזקים ואני נאחזת בעץ. הגוף שלי במים ואני נסחפת עם המים. יש לי בגדי חייל- מכנסים לבנות ומן צלב כחול על החולצה. הטביעו את האוניה ואני ניצלתי.
שאלה: בואי נחזור עוד כמה שעות אחורה, לפני שהאוניה טבעה. מה את רואה?
ר: זו אונית מסחר גדולה שמאובטחת ע"י חיילים- חיילי המשמר של המלך.
שלה: איזה מלך?
ר: צרפת. האוניה צרפתית. מעבירים באוניה אוצר, הרבה כסף ואנחנו מאבטחים אותה.
שאלה: מה התפקיד שלך?
ר: אני אחד החיילים. כנראה שהיה מישהו מאוד חשוב, כמו נסיך או מלך ושמרו גם עליו וגם על האוצר. מגיעה אוניה אחרת מהצד, לא ברור אם זו אונית שודדים או אוניה של מדינה אחרת. מדינה שאנחנו איתה במלחמה. אני מקבלת הבנה שאני לא הייתי החייל אלא הנסיך או המלך. כשבאה האוניה ממול אז מיד התלבשתי בבגדי חייל כדי שלא יזהו אותי. היה באוניה הרבה כסף שהיינו צריכים להעביר בשביל לממן מלחמה. האוניה שבאה ממול היא כנראה אוניה אנגלית אבל הם הורידו את הדגלים ולא ברור מי הם. הם באים במהירות ונתקעים בדופן האוניה שלנו. יש להם חרטום עם סכינים לתקיפה. אנחנו לא ראינו אותם בגלל הערפל. האוניה נשברת לשניים ומיד טובעת. אני מחזיקה במין תורן.
שאלה: כמה זמן את היית שם במים?
ר: יש חושך וערפל, קשרתי את עצמי לתורן וזה משך אותי למעלה . איבדתי את ההכרה ופתאום מצאתי את עצמי קשורה לתורן. ככה נסחפתי אל החוף.
שאלה: כבר היה אור?
ר: כן, יכול להיות שהייתי במים כמה ימים.
שאלה: מה את מרגישה?
ר: אני בוהה בקרשים שנפלטים לחוף. אין לי כוחות לכלום, אפילו לא לקום, אין לי מושג לאן הגעתי.
שאלה: בואי נתקדם קדימה בזמן.
ר: אני כל הזמן חושבת כמה טיפשי כל המסע הזה, המלחמה, הכסף. מלכתחילה התנגדתי למלחמה הזו. אני הוזה, יש לי כל מיני תמונות של מלחמות במים, מאבקים. יש לי כנראה חום גבוה ואני הוזה. יש לי כל מיני פלשים של תמונות.
שאלה: את עדין על החוף?
ר: יש לי הרגשה שילידים מצאו אותי, אולי אינדיאנים. אני שוכבת במין בקתה. יש להם טקסים שמאנים כדי לרפא אותי. כנראה בגלל זה יש לי את כל ההזיות.
יש שם דמות, אישה או איש.הוא מכשף שעושה טקס כדי לגרש ממני רוחות. הוא נותן לי כל מיני שיקויים שגורמים לי להזיות- או גלגולים קודמים.
שאלה: את מרגישה איתם בטוחה?
ר: אני לא יודעת כי אני אפילו לא בהכרה. המכשף הזה מכיר את הישות שלי, מאוד חשוב לו להציל אותי ולטהר את הנפש שלי. לכן הוא מתאמץ לרפא אותי. לא רק בגוף אלא גם בנפש.
שאלה: בואי נתקדם עוד כמה שעות קדימה.
ר: אני לבושה כמו הילידים- אני הופכת להיות מין מנהיגה של השבט. טוב לי שם ואני לא מנסה לחזור לציביליזציה. חיים פשוטים של צייד, חיים טובים.
שאלה: בואי נתקדם עוד בזמן, כמה שנים קדימה.
ר: אני כמה שנים איתם ואז יום אחד אני רואה אוניה גדולה באופק. זו אוניה שכנראה באה לגלות את אמריקה. כנראה נסחפתי עד לשם. אני יודעת שזה לא יהיה טוב. אני לא סומכת עליהם. אנחנו צופים עליהם מהעצים למעלה. אנחנו רואים את הסירות מגיעות אל החוף. הם יורדים עם הרובים, מנסים לבדוק את השטח. אנחנו מתחבאים וצופים עליהם מלמעלה. אנחנו חוזרים אחורה בשקט ושולחים שליחים לכל השבטים שיבואו מהר לאסיפת חירום. אני יודעת שהם יגיעו וישתלטו על כל האדמה ויטבחו את כל השבטים. אי אפשר לסמוך עליהם. אני מציעה שאני אהיה המתווכת כי אני יודעת את השפה שלהם. אני מחפשת את הבגדים הישנים כדי להראות כמותם. הבגדים כבר דהויים ואני לובשת אותם. אני באה אל המחנה שהם הקימו וקוראת להם. הם מביאים אותי אל המפקד שלהם, הוא מתרגש, הוא לא מאמין שהוא רואה אותי. אני מספרת להם את כל הסיפור. המפקד מאמין לי. הוא רוצה להציל אותי משבטי האינדיאנים. זו לא אמריקה, זו שרשרת איים. אני מסבירה להם שהם לא הגיעו לאמריקה, אין במקום אוצר וזהב. אני מנסה לשכנע אותם לחזור חזרה. אלה סתם איים יפים אבל, ללא אוצרות. אני שומעת איך במחנה החיילים מתכננים לטבוח את הילידים . אני מנסה לשכנע את המפקד הראשי לעזוב את המקום ומציעה לו להיפגש עם הצ'יפ. אני מסבירה לו שאני כבר 10 שנים על האי ואין שם אוצרות. אנחנו הולכים להיפגש עם הצ'יפ. הוא מביא לו מתנה. עושים טקס, מדורה וכולם רוקדים סביב האש. אני מספרת לצ'יפ שאני מנסה לשכנע אותם לעזוב ללא מלחמה, אבל אני צריכה לחזור איתם, כי אני נסיך חשוב. נותנים לי שם בגדים יפים. אני נפרדת מכל הילידים- יש לי שם אפילו אישה וגם ממנה אני נפרדת. אנחנו חוזרים לאוניה ומפליגים חזרה. באוניה יש שפע של אוכל שלא ראיתי כבר שנים. באי חיינו רק על פירות ואוכל פשוט. אפילו דגים הם לא אכלו כדי לכבד את הים.
אנחנו מתקרבים לחופים של צרפת או פורטוגל. אני חוזרת הביתה. אני יודעת שאני חוזרת לתככים. מקום מלא סכנה , תככים פוליטיים, תככים ושחיתויות. הייתי חייבת לחזור כדי להציל את תושבי האי. כולם מתרגשים כשהם רואים אותי. אני יודעת שיש הרבה אנשים שם שלא שמחים שחזרתי. אני יורש העצר וכנראה בני משפחה אחרים חשבו למלוך. אבא שלי, המלך, מאוד חולה ואימא שלי נפטרה מרוב צער כשהיא שמעה שהספינה טבעה. אני יודעת שאני צריכה
לשמור על עצמי כי זה קן צרעות שם.יש סכנה שיהרגו אותי, שירעילו אותי. אני רואה את חיי ההוללות בארמון. המון אוכל.
מכתירים אותי ואני עולה לשלטון. לא רגוע שם. אני עוטפת את עצמי בכמה בני ברית ומאוד נזהרת.אנשים ( העם) מאוד שמחים שחזרתי. מאוד פחדו ממה שיקרה לשלטון, פחדו ממהפכה, מבלגן. כנראה שמאוד אהבו והעריכו אותי. אני עושה חקירה ומתברר שהאוניה שהטביעה את האוניה שלי לא הייתה אוניה אנגלית, אלא של האויבים מבית- בני דודים שלי. הדוד שלי שלח להטביע את האוניה כדי להרוג אותי. אני הייתי הבן היחיד( הייתה לי אחות אך בנות לא יכולות לשלוט ) יורש העצר היחיד. הוא רצה לעלות לשלטון. הוא רצה לעורר מלחמה עם האנגלים. הם ניסו לכרות ברית עם האנגלים. כאשר אני מגיע החיילים שלי מספרים לי מה קרה. אני מכניס את הבוגדים לכלא. אני עושה סדר בממלכה. אני יוצרת קשר עם אנגליה ועושה שלום . המצב מתחיל להירגע. אנחנו שולחים הרבה אוכל למדינות השכנות שסובלות מרעב ואז אין טעם למלחמה. אנחנו עוזרים להם והופכים בני ברית.
שאלה: את מתחילה להרגיש רגועה בממלכה?
ר: אני לא רגועה. כל הזמן עומדת על המשמר. אני יודעת שזה התפקיד שלי ואני מאוד דואגת לעם שאוהב אותי. עשיתי סדר בממלכה. אני לא רוצה להתחתן ולא רוצה להביא ילדים כי אני לא רוצה שיסבלו. יש לי אחיין- בן של אחותי- אני מלמדת ומכשירה אותו להיות יורש העצר. הוא כמו בן שלי. יש חיי פאר והוללות אבל אני כל הזמן חושבת על החיים שלי בשבט, על האהבה, הנתינה, הכול היה פשוט.
אני כבר די מבוגרת ומעבירה את השלטון לאחיין שלי. אני רוצה שקט. יש לי אחוזה שאני עוברת להתגורר שם עד סוף חיי. דואגים ומטפלים בי עד המוות. בסוף יש לי שקט ורגיעה.
היה לי ויכוח גדול עם אבא שלי לפני שיצאתי למסע. הדוד שלי רצה במלחמה ואני התנגדתי. אבא שלי חייב אותי לצאת באוניה להביא את הכסף הכול היה מזימה של הדוד. אח של אבא שלי.

השחזור כתוב פעם בלשון זכר ופעם בלשון נקבה כי המספרת היא אישה שחווה את עצמה כגבר ולכן זה מופיע כך, השחזור כתוב בשפה בה המקורית.