מדוע אני מאבד עניין וזקוק לשינויים בחיים?

מדוע אני מאבד עניין וזקוק לשינויים בחיים?

מ:…" תמונות של אבא שלי עולות, אני מרגיש אותו שם, הוא נמצא איתי.
רותי: תנסה להרגיש איפה אתה נמצא?
מ: מאוד חם לי בפנים, המון צבע אדום. הוא נעלם.
רותי: אתה לבד או עם עוד אנשים?
מ: אני רואה נהר אדום.
רותי: זה כמו לבה?
מ: כמו מים אדומים.
רותי: בן כמה אתה?
מ: בגיל שלי כיום. 40,45
רותי: תבקש ללכת בזמן. איפה אתה נמצא? מה אתה רואה?
מ: אני רואה עמק ירוק אין בו כלום, רק עמק ירוק. אפילו עצים אין. אני מנסה להבין מה יש למעלה.
רותי: מה אתה עושה בעמק?
מ: כלום. אני צופה מלמעלה.אני לא מצליח לדעת, אני מרגיש מבוגר לא כמו ילד.
רותי: יש לך משפחה?
מ: יש בקתה, בקתה מעץ ישנה. אני לא רואה אנשים.
רותי: אתה גר בבקתה?
מ: אני לא יודע. היא ריקה, אין בה כלום. אין חפצים.
רותי: תבקש ללכת אחורה , לילדות. מה אתה רואה?
מ: קשה לי לראות אבל אני מרגיש שאני בסביבה של כבשים. אני בערך בן 6-7..
רותי: אתה רועה צאן?
מ: הכבשים נעלמו. התרכזתי בעצמי והם נעלמו.
רותי: יש לך משפחה, אחים, הורים?
מ: לא. לא יודע אם יש, אני לא רואה אותם.
רותי: תבקש ללכת אחורה לגיל צעיר יותר. בן כמה אתה עכשיו?
מ: לא מצליח לראות.
רותי: תבקש לראות את הלידה שלך.
מ: אני על עור של כבשה. אני מרגיש את העור על הגוף שלי. יש כמה אנשים מסביב. בית מאוד ישן, עתיק. דומה לבקתה. יש דיבורים שקטים , הכול רגוע. אני אפילו נהנה שם.
רותי: מה קורה עכשיו? אתה מצליח לראות מי האבא או האימא?
מ: כולם מאחורי העורף שלי. אני לא רואה רק מרגיש אותם.
רותי: תבקש לראות מי מטפלת בך. מי לוקחת אותך?
מ: יש דמות, בחורה צעירה בת 25,אולי צעירה יותר. אני לא מכיר אותה. לא מרגיש אליה כלום. יש דלת נפתחת, גבר נכנס פנימה. מגפיים גדולים שחורים. איש גדול. אני לא רואה אותו. הוא מרים אותי על הידיים שלו.
רותי: הוא האבא שלך?
מ: כנראה. אני לא רואה אבל יש חום, חיבוק של אבא. חם. איש גדול. יש לו כפות ידיים כמו שלי ( כיום ). אין דיבורים. יש ממש שקט. מזיזים את השפתיים ואני לא שומע כלום. אולי אני חרש. אני מאבד את התמונה…
רותי: תבקש ללכת עוד קצת בזמן. האם יש לך אימא? מי מגדל אותך?
מ: כנראה אותה בחורה צעירה, עוזרת, כנראה הביאו אותה כדי לטפל בי…יש לי אימא אחרת, היא שם אבל היא לא מטפלת בי, כנראה שהיא חולה. יש לה משהו מאוד חיוור וחולה. כן, הבחורה הצעירה מטפלת בי.
רותי: יש לך עוד אחים?
מ: לא. אין עוד ילדים.
רותי: תלך קדימה בזמן. בן כמה אתה עכשיו?
מ: בן 3-4. לובש משהו שעשוי מעור של כבשים. יש ריח חזק של העור. אני לא שומע כלום. כנראה שאני חירש. יש דברים שזזים סביבי ואני לא שומע כלום. מישהו נוגע בי, כנראה כועסים עלי, לא יודעים שאני חירש. אני מרגיש די משועשע שם.
רותי: איך הקשר שלך עם האבא?
מ: הוא לא נמצא הרבה
רותי: ועם אימא?
מ: אני בקושי רואה אותה, אני לא יודע אם היא בחיים. אני משחק הרבה בחוץ, עם בעלי החיים. אני רוב הזמן לבד. אני בוחר להיות לבד, נראה לי שאני בורח להם.
רותי: תבקש ללכת עוד קדימה בזמן. בן כמה אתה עכשיו?
מ: יש לי מקל ענק, יותר גדול ממני, אני רועה צאן, אני לבד בעמק, יש בקתה , כנראה משמשת לינה, אני לא שומע כלום. מתחיל להיות חושך, אני לא נכנס לבקתה אני נשאר בחוץ לשמור על הכבשים…(שוב אני רואה את הדמות של אבי, האמיתי, כמו תמונת פספורט)… לא ישנתי כל הלילה, בבוקר אני הולך על הרכס, לא יורד אל העמק, אני לבד, חוץ מכמה כלבים. יש לי ספרים איתי, הם כתובים בכתב לא מובן, אני קורא תוך כדי הליכה. זה נראה כמו כתב רומי, כתב עתיק. יש כמה שרטוטים, מדע, עיגולים חרוטים….
רותי: מי לימד אותך לקרוא?
מ: למדתי לבד. חזרתי לגיל 3- כועסים עלי כי קראתי את הספרים. אני מחייך אליהם והם כועסים עוד יותר. אני לא יודע מי הם. לא אבא ולא אימא שלי. כנראה שלמדתי לבד לקרוא.
רותי: למי היו שייכים הספרים?
מ: לסבא.
רותי: גדלת אצל הסבא?
מ: לא. זה היה הבית של סבא. ההורים גרו שם. אני לא הכרתי אותו. הוא נפטר ואף אחד לא התעניין בספרים רק שמרו אותם. אני שוב הולך עם הכבשים, הולך עם הספר. אני חוזר הביתה ואימי נפטרה, אני יודע שהיא נפטרה. הם לא ידעו איך לספר לי. אני לא מצטער, כנראה לא היו לי יחסים קרובים אליה.
רותי: מה קורה עם האבא שלך?
מ: האבא סוחר, כן, סוחר בעורות. אני רואה את הכפר, זה לא בית בודד, זה כפר לא גדול, כפר לא של אנשים עניים, כולם שמחים, יש הרבה בקר, לא אין בקר רק כבשים. כולם מגדלים כבשים. כפר ציורי מאוד יפה.
רותי: יש בכפר בית ספר?
מ: לא. אין מערכת חינוך. כולם עובדים, חיים בכיף. חלק מן הילדים גם רועי צאן. אני רואה אנשים מדברים מסביבי, אני מאוד גבוה, חסון. כנראה שהם יודעים שאני לא שומע, אני רואה כמה ילדים שמנסים ללכת אחרי, צועקים, אבל לא משנה לי, הם סתם משחקים, לא עושה עניין, לא מתייחס. אני הולך ברחוב הראשי, או מה שזה,
רותי: בן כמה אתה?
מ: אני בן 16-17, אני פוגש את אבא שלי, הוא לא שיכור אבל שבור, כנראה מהמוות של אמי, אני מחבק אותו, הוא כמו סמרטוט. אני לוקח אותו הביתה. אני לא נשאר אלא מיד יוצא שוב.
רותי: לאן אתה יוצא?
מ: הפעם אני לבד, בלי כלום. אין איתי משהו כבד, רק ספרים. כמה ספרים שלקחתי, מקל גדול ומעט אוכל. אני מטפס לאנשהו, אני מרגיש את המאמץ, עולה על ההר. אני הולך לראות איפה הוא קבר אותה. כנראה שהוא קבר אותה על ההר. אני רואה גל אבנים. אני יושב שם, אחד הכלבים שלי איתי. זהו , אני חוזר. אין לי קשר עם האישה הזו. אין לי מושג למה הלכתי לשם. צבע אדום שוב עולה לי, אני לא מבין למה.
רותי: תבקש ללכת בזמן, כמה שעות לפני הצבע האדום שראית. מה אתה רואה?
מ: עדיין אדום, אני מנסה ללכת אחורה, הכול מסביבי אדום, נורא חם שם,
רותי: זו אש?
מ: אני לא רואה להבות של אש.
רותי: תבקש ללכת עוד כמה שעות אחורה.
מ: יש רעידת אדמה, יש הר געש שמתפרץ, אני מרגיש את זה, אני רץ מהר, אני מטפס כמה שיותר גבוה, אני לא שומע כלום אבל זה מאוד חם.
רותי: מה קרה לכפר? הוא נהרס?
מ: הלבה שוטפת אותו, אני לא מצליח לראות את הכפר, לא, הכפר נמצא על צלע ההר, הוא לא נהרס. אני לא יכול לחזור כי יש את העמק והעמק מלא לבה. אני נשאר כמה ימים, מסתובב סביב עצמי. יש לי ספר שמתאר מה שקרה, אני קורא על זה… אבא שלי התאבד. אני חזרתי לכפר ואבא שלי התאבד, הוא תלה את עצמו. הוא חשב שקרה לי משהו, גם אימא מתה ועכשיו הוא חושב שגם אני. לפי המלמולים הם לא מבינים איך נשארתי בחיים. מאוד מוזר להם שאני חי, מאשימים אותי במוות שלו, לא מאשימים אותי אבל נותנים לי להרגיש לא טוב עם זה. אני מרגיש לא טוב עם זה.
רותי: בן כמה אתה?
מ: 25.
רותי: מה אתה עושה? אתה נשאר בכפר?
מ: יש לי חברה. היא לא מטפלת בי אבל דינמצאת בחברתי. היא מחכה שאני אחזור מההר. אנחנו עוזבים את הכפר ואני עובר לגור בבקתה בהר, לבד. זה במרחק של 3-4 ימי הליכה.
רותי: היא גרה איתך?
מ: אני לא רואה אותה, אבל זה בית של זוג. היא באה איתי לפעמים. מידי פעם אני בא לכפר, אבל אני לא גר בכפר.
רותי: היא עובדת בכפר?
מ: לא. היא די לא עושה כלום, מבשלת עם אימא שלה, בישולים.
רותי: היא באה אליך מידי פעם?
מ: אנחנו מסתובבים יחד, זה לא נסתר. היא היחידה שמצליחה לתקשר איתי.הרבה אנשים לא יודעים איך לדבר אלי, עושה רושם שהם צועקים אולי אני אשמע אותם.
רותי: איך היא מדברת אליך?
מ: עם העיניים, נגיעות בפנים. היא לא צריכה לדבר , מין שפת סימנים.
רותי: אתה אוהב אותה?
מ: כן.
רותי: אתם מתחתנים?
מ: אני לא רואה חתונה, אבל אני רואה ילד. אנחנו עוברים לגור ביחד.כולם מקבלים את זה. אין חתונות יש זוגות. יש חתונות אבל זה לא חובה. יש בני זוג. כן, אנחנו חיים ביחד. היא הרבה הולכת לכפר.
רותי: והילד הולך איתה או שנשאר איתך?
מ: הוא קטן הולך איתה.אני לוקח אותם. יש שלג בחורף. אני הולך להביא אוכל וחוזר. די נעים בבקתה, חמים. אני קורא הרבה ומחזיק את הילד על הידיים. אני לא מצליח לדבר אליו. הוא מאבד עניין. היא מקריאה לו מהספרים, אבל לא מבינה מה שהיא קוראת. היא עושה את זה כדי לרצות אותי. אני מלמד אותו לזרוק כידון, חץ וקשת. הכול פורח, אביב קיץ…
רותי: תבקש ללכת קדימה בזמן.
מ: קשה לו לתקשר איתי.
רותי: הוא שומע?
מ: כן.הוא לא יודע לתקשר איתי, הוא קטן. הוא מצייר לי ציורים על החול, הוא כן מתקשר איתי, הוא הבין שאני לא שומע אותו. הוא חזר לגור עם סבא וסבתא שלו בכפר.
רותי: האימא נשארה איתך?
מ: כן .
רותי: יש לכם עוד ילדים?
מ: לא.
רותי: בן כמה אתה עכשיו?
מ: 50, יש לנו גבינות, כבשים, ירקות בגינה. הולכים לכפר, אופים לחם. אני מחליף כבשים תמורת דברים אחרים. יש לי הרבה כבשים. אני קורא המון.
רותי: מאיפה הספרים?
מ: הבאתי את הספרים של סבא שלי.אני מאוד זקן, היא כבר מתה.
רותי: בן כמה אתה עכשיו?
מ: 100, אני שוכב במיטה ומחכה למוות. נעים לי בבקתה.
רותי: הבן חזר לבקר אותך?
מ: אני לא מת. הבן בא לבקר אותי עם הילדים שלו, עם אשתו. אני לא מבין מה הם אומרים. הוא מצייר לי . מצייר עם פחם שאני אבין אותו, מאוד משעשע. הוא מנסה להסביר לי, הוא עושה x על הבית שלי, הוא רוצה שאני אבוא לגור איתו בכפר.
רותי: אתה יכול לדאוג לעצמך?
מ: כן. אני אפילו הולך להביא מים, כמה קילומטרים.טוב לי .
רותי: הם חוזרים לכפר?
מ: כן. עכשיו אני מאוד זקן, יותר ממאה.אני מאוד מקומט. לא הסתפרתי מאז שהיא מתה. היא הייתה מספרת אותי. אני שוחט כבשים, מפרק את הבשר, מבשל אותו.
רותי: תגיע לסוף הגלגול.
מ: הכול לבן, שלג, הבקתה מחוממת, אני שוכב במיטה, יש הרבה פרוות על המיטה, זה מזכיר לי את היום שנולדתי, אני מחכה למוות. אני מסתכל על עצמי מלמעלה. אני נראה כמו מלאך, יש המון רעש.
רותי: מה הרעש?
מ: לא יודע , זה מאוד כואב. אנשים הגיעו אל הבית, לא אני כבר לא שם…
רותי: עלית למעלה?
מ: אני לא יודע. יש רעש מאוד צורם, יש מלחמה, חרבות, אנשים מתים…
רותי: עברת לגלגול אחר,
מ: כן, אבל אני לא מצליח להתנתק מהתמונות…..
רותי: תחזור לבקתה, ללידה, תראה אץ הפרווה, אותך תינוק. תראה אימא מחבקת אותך. תראה את האבא. תראה את הבית מלא שמחה. יש לך עוד אחים והם מלמדים אותך לקרוא בספרים.יש שם בית ספר. תראה אותך גדל בכפר, כולם מקבלים אותך, אתה שומע ולא חריג. המשפחה שלך מקובלת ומעריכים אותך מאוד.ההורים מכירים אתה בחורה ואתה מאוד מצליח. תראה את התמונה הנעלה ביותר, אתה מקים משפחה, טוב לך בכפר. אנשים אוהבים ומעריכים אותך. אתה מזדקן ביחד עם אשתך, אתה מאוד מצליח ומוערך בכפר…."