מדוע אני אוכלת ללא שליטה?

מדוע אני אוכלת ללא שליטה?

"… אני רואה סמטה, אבנים , מעקה מאבן, ירידה תלולה, איש סוחב משא כבד ויורד לאט….
קבוצת אנשים מגלגלים צינור מאוד כבד, מגלגלים אותו בזהירות. אישה זקנה הולכת עם קבים, אין לה רגל. הולכת בסמטה מתחת לגשר. אני רואה תמונות של עיר קטנה, הררית. הכול בנוי מבלוקים ואבנים. .. אישה יושבת על כיסא וילדה קטנה לידה. היא מחזיקה ערימת כריות ומנקה אותם. שני תוכים גדולים נעמדים על ענף מר ליד בית…. יש חיה מאחורי הגדר, מנסה להיכנס פנימה ונסוגה. מן חתול בר. תמונות מחיי עיירה בדרום.
רותי: תבקשי לראות אותך.
פ: קערה קטנה, קצת אוכל. אני יושבת, ילדה עם שמלה וסינר לבן, שתי קוקיות. מחזיקה את הקערה. יש בה קצת דייסה לאכול. אני לבד בבית.
רותי: לכי קדימה בזמן. מה את רואה?
פ: אני רואה תמונה של אחותי מהיום, שוכבת על מזרון מולי ומסתכלת עלי. כנראה שגם שם היא הייתה אחותי. היא בקושי זזה. אני מנסה להאכיל אותה , היא לא מגיבה. אני בת 5 בערך. היא אפאתית לגמרי, אולי מתה. עיניים זגוגיות מסתכלות בי , לא ממוקדות, כמו בוהה. אני יושבת ומביטה בה. לא יודעת מה לעשות. סתם מביטה.
רותי: לכי קדימה בזמן. מה את רואה?
פ: אני קמה מסתכלת למטה, המקום כמו עליית גג. אי אפשר לרדת. כאילו שאנחנו במחבוא. יש שם פח שמימנו אני יכולה להציץ ולהסתכל למטה. קולות של אנשים שבאים. יש סולם והם מעבירים לי דרך פתח את האוכל. כנראה שאנחנו מתחבאים שם.
רותי: ממה אתם מתחבאים?
פ: משטרה. הם עם שכמיות שחורות. זה מן כמרים. כנראה אנחנו יהודיות ולכן החביאו אותנו. ההורים שלנו נתנו כסף למשפחה כדי שתשמור עלינו בעליית הגג. אני שומעת צעדים, נעלים גבוהות….
רותי: לכי קדימה בזמן. מה את רואה?
פ: שולחן גדול מפואר. ארוך. נשים יושבות מסביב, מטופחות , מחכות לאוכל. מין בית יתומים או מנזר, למרות שאנחנו לא לבושות כמו נזירות. העבירו אותי למקום הזה. מקום יפה ומטופח. מטפלים בי טוב. אחותי נפטרה. כנראה שההורים שלי נתנו הרבה כסף ,לכן הם העבירו אותי למקום כזה. יוקרתי. אנחנו יושבים סביב השולחן , סכום מסודר, מפיות. אנחנו לבושות בשמלות יפות, כובעים מהודרים, השמלות של כולנו בצבע שחור ולבן. מפוארות. יש שם נשף, מסיבה. כנראה אנחנו מחכות להיפגש עם בחורים. בחורים באים לבחור אותנו לנישואים, לכן אנחנו כל כך מגונדרות. אנחנו בחדר למעלה שומעות שהם מחכים לנו. אנחנו צוחקות ויורדות. אני לא יורדת. נשארתי בחדר. מישהו עולה . לא מתחשק לי לרדת ולהכיר אף אחד… התמונה רצה קפואה…אני לבושה בחליפה מחויטת, שער קרה, לא התחתנתי. אני פמיניסטית, ייחודית, אני מאוד עצמאית, כמו גבר. עובדת למחייתי. לא רוצה להיות תלויה בגבר כלשהו.רוצה להתפרנס לבד. … התמונה רצה קדימה, אני יושבת על ספה יפה בגינה. בית מאוד מפואר. אני לבושה יפה, עם שמלה מהודרת. התחתנתי עם גבר עשיר. שותים תה, אני לדב שותה, הוא בנסיעה.
רותי: האם הוא יודע שאת יהודיה?
פ: לא.אף אחד לא יודע. אני מפורסמת, כנראה כתבתי ספר. הוא רדף אחרי הרבה עד שהסכמתי להתחתן איתו…ואז חזרתי לתפקיד המסורתי של אישה נשואה, בבית. שמרנות.
די טוב לי כי אני התחתנתי מתוך בחירה.
רותי: את רואה אותו?
פ: עכשיו יש לי את המראה שלו. כובע צילינדר אפור, יש לו פאות לחיים ארוכות ומבט חודר…חיים טובים עד הסוף…