למה בהרבה מצבים התגובות שלי נמהרות ולא מחושבות?

למה בהרבה מצבים התגובות שלי נמהרות ולא מחושבות?

ח: אני פותחת דלת ורואה ים. יש אנשים על החוף, הם לא קשורים אלי.
רותי: מה את עושה שם? את מחכה למישהו? למי?
ח: מישהו שצריך להגיע באוניה. אני מחכה לאוניה שאמורה להגיע אל החוף. משהו שהרבה זמן לא ראיתי.
רותי: הוא מהמשפחה שלך?
ח: מישהו שאני אמורה להתחתן איתו ואני מחכה לו.
רותי: בת כמה את?
ח: אני בת 20 או 22.הוא לא מגיע. הספינה מגיעה והוא לא יורד.
אני שואלת למה הוא לא הגיע ולא רוצים להגיד לי. הוא נשאר במקום אחר. אני כועסת והולכת משם. לא רוצה לשמוע ממנו יותר. קוראים אחרי ואני לא מוכנה להקשיב להם וממשיכה ללכת.
רותי: לאן את הולכת?
ח: לבית שלי.
אמא שלי נמצאת שם, היא שואלת אותי איפה הוא, אני אומרת לה שבשבילי הוא לא קיים יותר.
היא אומרת לי לחשוב עוד פעם מה אני צריכה לעשות. אני לא מוכנה להקשיב לה. היא אומרת שאני הורסת לעצמי את החיים.
רותי: יש עוד מישהו בבית?
ח: לא, רק היא ואני. אני אומרת לה שאני מוכנה להיות לבד ולא מעניין אותי ממנו.
רותי: איך הכרת אותו?
ח: הכרתי אותו כשהיינו יותר צעירים. גדלנו ביחד , היה ברור שנהיה ביחד. הוא הלך לעבוד.
רותי: למה הוא עזב את המקום?
ח: הוא רצה להתקדם ולהתפתח ולעשות כסף כדי שנוכל להיות ביחד.
רותי: כמה זמן לא ראית אותו?
ח: שנה.
רותי: שמעת ממנו בזמן הזה?
ח: קיבלתי מכתבים, לכן ידעתי שהוא צריך להגיע.
החברים מספרים שלא הגיע ואומרים זאת במבוכה. ברור לי שהוא בסדר ולא קרה לו כלום. המקום החדש פיתה אותו והוא לא רצה לחזור למקום הסגור הזה. אני ידעתי שזה יקרה, הייתה לי ידיעה מוקדמת שזה יקרה.
הסתובבתי והלכתי משם.
אני מורה בבית הספר , מלמדת, טוב לי איתם. יש לי בחורים אחרים שמחזרים אחרי אבל אני לא מעוניינת.טוב לי.כולם שואלים למה אני לא רוצה להתחתן. החברות שלי התחתנו כבר.
לאמא שלי קשה עם זה. היא כועסת עלי.
רותי: למה היא כועסת כל כך?
ח: היא פוחדת שאשאר לבד ולא יהיו לי ילדים.
הוא חזר לכפר וגם הוא נשאר לבד. הוא רוצה לראות אותי, אבל אני עדיין כועסת עליו בגלל שהוא לא חזר. אני מסכימה להיפגש איתו. שנינו התבגרנו. אנחנו עכשיו ביחד.
רותי: בני כמה אתם?
ח: 30.
רותי: אתם מתחתנים?
ח: כן. אמא שלי מרוצה.
רותי: את מרוצה?
ח: אני לא יודעת, ככה צריך להיות. הוא אומר שהפסדנו הרבה שנים בגלל התגובה שלי, אבל זה כבר לא חשוב.
אנחנו חיים ביחד, חיים מאוד רגילים.
רותי: את מאושרת?
ח: כן , טוב לי. עכשיו אנחנו כמו כולם .
רותי: לכי עוד קדימה, מה קורה אתכם?
ח: אנחנו סבא וסבתא, אנחנו אנשים נחשבים בכפר, אנחנו בסדר,חיים של כפר דייגים.יש את הים ברקע, זה כפר נחמד . חיים שלווים.
רותי: הייתה החלטה נכונה להיות איתו?
ח: כן.
רותי: התחרטת שלא קיבלת אותו?
ח: כן, אבל זה היה מתאים. זה נתן לי מרחב לבנות את עצמי, להתפתח,
הקטע של להתחתן כל כך צעירה לא התאים.
החיים שלי ושלו לבד נתנו לנו אפשרות להתפתח ולכבד אחד את השני. בגלל זה אנו נחשבים לאנשים חשובים.
רותי: אמא שלך מרוצה מהמצב?
ח: כן היא כבר זקנה.
רותי: היא גרה אתכם?
ח: לא.
יש לי ילדים ונכדים. הוא כבר זקן , הוא כבר לא עובד מחוץ לבית.
רותי: את עובדת?
ח: כבר לא…