למה אני פוחדת ממים עמוקים?

למה אני פוחדת ממים עמוקים?

"ח: שנת 1200 …אני מרגישה כבדות בידיים…
רותי: נסי להתחבר עם הידיעה, היכן את נמצאת?
ח: אני פה.
רותי: נתקי את עצמך מפה, דמייני שאת רואה דלת מולך, האם את מצליחה לראות? תפתחי את הדלת. איפה את נמצאת?
ח: הכול ירוק. אני רואה צמחים.
רותי: את לבד או שיש עוד אנשים סביבך?
ח: אני לבד.
רותי: בת כמה את?
ח: 12 או 13
רותי: מה את עושה?
ח: אני יושבת על ספסל, מקשיבה לציפורים.
רותי: תבקשי ללכת קדימה בזמן. איפה את גרה? תבקשי לראות את הבית שלך.
ח: אני לא מצליחה לראות כלום.
רותי: שוב תדמייני את הדלת , תפתחי אותה…
ח: חצר של בית עם פטיו. אני לא מצליחה לראות…
רותי: תבקשי ללכת אחורה בזמן. בת כמה את עכשיו? מה עולה לך בראש?
ח: 8.
רותי: איפה את נמצאת?
ח: אני מרגישה כמו נקודה בחלום, לא יודעת, כאילו כלום. אני חושבת שאני לא בן אדם, כמו חרק…
רותי: תחזרי לתמונה של היער, לספסל.
ח: אני מצליחה להרגיש…
רותי: אני רוצה שתחזרי לתחושה של הספסל, את מצליחה?
ח: כן.
רותי: תלכי יומיים אחורה בזמן..
ח: אני חושבת על אימא.היא אומרת שאני צריכה לעשות משהו. אני מבינה שאני צריכה לעשות אבל אני לא רוצה.
רותי: מה את צריכה לעשות?
ח: לעזור בבית.
רותי: יש לך אחים?
ח: כן, 3 אחים.
רותי: את הכי גדולה?
ח: לאו דווקא, אני הקטנה. אני לא רוצה להיות מעורבת בכל מה שקשור לבית.
רותי: לא טוב לך בבית?
ח: לא שלא טוב לי, אני מבינה שיש עולם אחר, עולם פנימי,אני רוצה להיות עם עצמי.
רותי: את הולכת לבית ספר, לאיזו מסגרת למידה או שאת רק בבית?
ח: אני רק בבית.
רותי: לכי עוד קדימה בזמן, כמה ימים. איפה את עכשיו? מה עולה לך בראש?
ח: ממש כלום
רותי: אל תחשבי… מה עולה לך עכשיו?
ח: לא יודעת… יש איזה בלוק.
רותי: תרפי, תבקשי לראות. לכי יומיים אחורה. תנסי לראות מה קרה שם. איפה את עכשיו?
ח: הקשר שלי עם העולם מתנהל רק דרך אימא שלי. זה היא ואני. כאילו אני לבד במקום.
רותי: את מצליחה לראות אנשים?
ח: לא. אני יכולה להרגיש ישות, אבל לא לראות אנשים… יש משהו משמאל….אני חושבת שפשוט לא הולך לי….
רותי: תבקשי לראות את האחים שלך.
ח: עולים לי האחים שלי מהיום. אני לא יכולה לדמיין את זה,אני רואה את האחים שלי כיום.
רותי: את לא מצליחה לתקשר עם אנשים? את אוטיסטית?
ח: לא. אני פשוט לא מצליחה לתקשר, אני לא מתאימה לסביבה. אני מחפשת משהו אחר לחיים. זה לא מתאים לי המקום הזה.
רותי: את יוצאת לטייל מחוץ לבית?
ח: רק בראש שלי, בדמיון.
רותי: אבל פיזית נותנים לך לצאת?
ח: לא. המקום הזה, אני צריכה להיות בו כל הזמן. מצד אחד זה המגבלות של הסביבה, המוסכמות של החברה ומצד שני הם לא מרשים לי.
רותי: מה לא מרשים לך?
ח: הם לא מרשים לי לצאת מהמסגרת החברתית. אני לא יודעת מה יש שם בחוץ.
רותי: לכי יום קדימה. האם נשארת בבית או יצאת?
ח: יצאתי לחצר.
רותי: את לבד בחצר?
ח: כן.
רותי: האם מרשים לך לצאת לחצר?
ח: כן.
רותי: האם נשארת בחצר?
ח: כן.
רותי: מה את רואה? מה את מרגישה בחצר?
ח: החצר זה סוג של מפלט אני בורחת ממשהו.
רותי: מה את בורחת?
ח: מכול מה שמצפים ממני.
רותי: מה מצפים ממך?
ח: לעבוד בבית.
רותי: לכי עוד יום קדימה. האם את עדין בבית או שיצאת?
ח: יצאתי שוב לחצר, בעצם בבית אני משרתת. אימא שלי עובדת שם ואני אמורה לעזור לה. לכן לא מרשים לי להסתובב בחוץ. אני הולכת.
רותי: לאן את הולכת?
ח: רק החוצה. זהו אני פשוט לא נחשבת שם.
רותי: מה המקום הזה? זו טירה או אחוזה?
ח: זה לא כל כך גדול. לא בית שיש בו הרבה אנשים. יש אנשים אחדים.
רותי: אתם גרים שם במקום הזה?
ח: כן.
רותי: כל המשפחה?
ח:רק אני ואימא. אני רואה את אימא כדמות גבוהה והשאר צללים. הקשר איתם לא קיים. אני מאוד עסוקה, אני בכלל לא יודעת אם אני יכולה לברוח, לאן אני יכולה ללכת? כל העולם כזה מטומטם, סגור….
רותי: איפה האבא ושאר האחים שלך?
ח: לא איתנו הם נמצאים במקום אחר, נפרדנו.
רותי: אתן מבקרות אותם או שאין קשר?
ח: לעיתים אנחנו נפגשים, אנחנו משרתות את בעלי המקום הזה. כל האנשים שם גרים ועובדים בשבילם, משרתים את בעלי המקום.
רותי: תבקשי ללכת קדימה בזמן.בת כמה את עכשיו?
ח: בת 16
רותי: את עדיין במקום הזה?
ח: לא. חזרתי לגור עם אבא והאחים שלי. מצפים ממני להתחתן.
רותי: האם יש לך מישהו שרוצה להתחתן איתך?
ח: לא, אני לא רואה אף פרצוף, אבל צריך להתחתן. כך מתנהלים החיים כאן. אני רואה את האימא שלי לוחצת עלי. לא מתאים לי להתחתן.
רותי: התחתנת?
ח: לא.
רותי: לכי קדימה בזמן. בת כמה את עכשיו?
ח: 20. אני לא מצליחה לראות מה אני עושה .
רותי: את עדיין גרה עם האבא והאחים שלך?
ח: כן, אני מטפלת בהם. אני לא אוהבת את הבית, ואני לא יודעת מה אני רוצה מהחיים. זה מה שיש ואני לא מכירה אחרת. אני רק יודעת שאני לא רוצה לחיות כך, העולם כל כך מצומצם, לא מאפשר הרבה. אני יודעת מה אני לא רוצה. בעולם כזה אי אפשר להתנייד יותר מידי, קשה. אני לא מבינה בשביל מה לחיות. אין שום אתגר, אין שום דבר מעניין. חיים ללא תוחלת, חיים ללא משמעות.
רותי: מה את עושה?
ח: אני יושבת ליד הנהר, מקשיבה לשקט. עוד פעם לבד.
רותי: בת כמה את?
25
רותי: מה קורה?
ח: אני שומעת ציפור מצייצת, הצליל חוזר על עצמו, אני מקשיבה לו. פתאום יש כל כך הרבה רעשים. יש רועה שיושב ליד הנהר.
רותי: את לבד ליד הנהר?
ח: כן. יושבת ומקשיבה לציפורים. יש ציפור אחת שמצייצת, מנגינה שחוזרת על עצמה, אני רוצה למצוא אותה. אני הולכת אחריה, אחרי הצליל הזה. כשאני מתקרבת היא מתרחקת. אני מוצאת שאני מתרחקת מהסביבה. בעצם זה מישהו שמנגן, לא ציפור.
רותי: מצאת את מי שמנגן?
ח: כן. אדם מבוגר. הוא מתעלם ממני וממשיך לנגן.
רותי: מה קורה?
ח: הוא מגלה לי עולם אחר, אני מבינה שיש משהו מעבר לחיים האלה, אני רוצה לעזוב הכול וללכת איתו. אבל זה לא הקטע שלו. הוא לא רוצה. כאילו…. הוא כמו אבא שלי, מאוד חכם.
רותי: את הולכת איתו?
ח: לא. הוא פקח לי את העיניים. כל מה שלא למדתי עד אז אני לומדת אצלו. אני מגלה שיש עולם אחר. אני רוצה לשנות את הכול בחיים אבל זה בלתי אפשרי, אני לא יכולה לעשות כלום. זה לא מעשי בכלל.( ח' מתחילה לבכות )
רותי:מה קרה? מה את עושה?
ח: לא קרה כלום. אני מבינה שיש חיים מעבר ואני לא יכולה לעשות כלום. אין לי אפשרות לעשות עם זה משהו. אני חוזרת לאותו מקום.
רותי: לנהר?
ח: לא, הביתה.
רותי: יש לך עוד קשר עם האיש הזה?
ח: לא ראיתי אותו יותר.
רותי: נשארת בבית?
ח: כן. אין לי אפשרות לעשות שום דבר. אני צריכה לחיות שם.
רותי: לכי עוד קצת בזמן. האם את עדיין בבית?
ח: כן.
רותי: בת כמה את?
ח: 40
רותי: את עדיין עם האבא והאחים שלך?
ח: אני ממש זקנה
רותי: לא התחתנת?
ח: אני מגדלת את הילדים של האחים שלי. אני שומעת כל הזמן בראש שלי את הנגינה שלו.
רותי: לכי עוד קדימה בזמן.
ח: יש לי מחשבות לגמור את הכול.
רותי: מה הכוונה?
ח: להתאבד.
רותי: את מתאבדת?
ח: כמעט.אני הולכת לנהר.
רותי: מה קורה בנהר?
ח: אני לא יודעת. אני רואה את הנהר, נכנסת, אני מרגישה את הבוץ, הולכת בבוץ למים. אני רואה על שפת הנהר את הילדים. הם שואלים אותי מה אני עושה? אני חוזרת. אני חוזרת איתם הביתה. זהו. חוזרת איתם.
רותי: לכי עוד קדימה בזמן האם את עדיין שם, בבית?
ח: אני זקנה מאוד. אני כבר מרגישה טוב עם זה. השלמתי עם החיים האלה ואחרים מקבלים אותי יותר.
רותי: האם את מוכנה לעשות תיקון בגלגול? תחזרי לילדות , לתמונה שאת עם אימא שלך. דמייני תמונה אחרת של אימא, כמו שהיית רוצה.. תראי שאת יוצאת, לומדת, מתפתחת, מאושרת. חיים מלאי סיפוק והנאה. בית עם כסף, הורים מאושרים ותומכים, חיי משפחה טובים. לא חיי הישרדות אלא חיי שפע. תראי אותך יוצאת, מבלה, מטיילת. כולם אוהבים ומעריכים אותך. תרגישי חופשייה לבחור בכל מה שאת רוצה. האם את מצליחה לראות?
ח: כן. אני רואה את עצמי עם ספרים ושמלה לבנה, מוקפת בחברות.
רותי: דמייני את עצמך בתמונה הנעלה ביותר. תראי שאת בוחרת להתחתן עם האיש החכם, טוב לך, יש לך אהבה, בית תומך. את מגדלת את הילדים עם הרבה חום ואהבה. מעבירה להם את החוכמה והידע שלך. תראי את עצמך בנהר, פיקניק עם המשפחה. שוחים בנהר ונהנים. הנהר מקור של שמחה והנאה.תראי את עצמך שמחה ומאושרת. טוב לך. חיה חיי סיפוק ואושר. את התמונה הזו תראי בתוך הראש, בתת מודע….
את מרגישה בסדר? נתחיל את הספירה חזרה……"