למה אני משמינה בזמן האחרון?

למה אני משמינה בזמן האחרון?

ר:"…אני רואה חלון קטן, מין פתח כזה, מקום חשוך, כמו טירה. מקום סגור, קירות עבים. מהחלון רואים נוף מרחוק. כמו מבצר שעומד על הר ומהצוהר רואים את הנוף מרחוק.. נוף של עצים ובינם בתים, כמו כפר קטן. המבצר נמצא למעלה על ההר.
אני נמצאת בתוך החדר, סגור.זה לא כלא אבל אני סגורה בחדר.
רותי: בת כמה את?
ר: בת 40-50. אני גבר, מאוד גבוה, לא חייל פשוט. אולי השליט של האזור. אני נמצאבמין מעצר בית( אני אתאר את השחזור בלשון זכר למרות שהיום אני אישה). יש לי מועקה בחזה, מרגיש כובד . אני רואה מהחלון אנשים למרות שאני לבד בחדר. נראה כאילו מישהו לקח את השלטון ואני דואג לאנשים למטה. מי שלקח את השלטון הוא מישהו קרוב אלי, מהמשפחה. זה הבן שלי. סמכתי עליו.
רותי: בן כמה הבן שלך?
ר: 20+ או 30. זה הבן הבכור, יורש העצר.
רותי: תחזרי אחורה בזמן…
ר: אני רואה את עצמי יושב על כיסא מכובד. בן 30. מרגיש טוב. מנהל את העניינים. יש לי הרבה כוח. ממלכה מאוד יציבה, מצב כלכלי טוב. הכול בטוח, הכול בסדר, יציב.
רותי: איך את נראית שם?
ר: בסדר, בריא. אני רואה איש גבוה, חסון, בריא, מרשים מאוד.יש לי אישה, מלכה, מאוד יפה. יש לנו קשר מאוד טוב, אהבה גדולה. סומכים עלי. אני מלך טוב, חכם, מיושב, בלי הרפתקאות. מאוד דואג לעם שלי. לעם יש חיים טובים והם אוהבים ומעריכים אותי.ממלכה מכובדת ויציבה. יש לי כמה ילדים. הם לומדים בטירה. אין לי ממש קשר איתם. יש צוות שמטפל בהם. מלמד אותם. בעיקר בבן הבכור כי הוא יורש העצר. הוא יותר קרוב אלי, כדי שיראה וילמד. צריך להכשיר אותו לתפקיד המלוכה. לשאר הילדים אין לי בכלל קשר.
הבן הבכור קצת רכרוכי, הוא מפונק מידי, לא ממש גבר. מאוד ילדי. אני לא אוהב את זה , אני דואג איך הוא ינהיג את הממלכה. הכול בא לו בקלות מידי. הוא גם נראה רכרוכי כזה. רזה. שברירי.עדין מידי. אני מביא לו כל מיני מורים שילמדו אותו להלחם , להשתמש בחרב, להיאבק, אבל הוא לא יוצלח, יותר מידי עדין.
אי חושב שצריך להכשיר יורש אחר, הוא לא יהיה מלך טוב. הוא לא חכם מספיק. אני מקרין לו את זה. הוא מרגיש שאני לא מרוצה ממנו.אני רוצה שהוא ירוץ, ילחם. כל הזמן מגוננים עליו, מפנקים אותו.כי הוא עדין ורכרוכי. יש מועמד אחר בן טיפוחים שלי שאניסומך עליו. אני אוהב ומעריך את האופי שלו למרות שהוא לא הבן שלי. גם אותו אני מכשיר ומלמד. הם לומדים ביחד אצל המורים שאני מביא, אני מקווה שהם יהיו חברים טובים והוא ישפיע על הבן שלי, ילמד אותו, אולי ישמור עליו כשהם יגדלו. הבן הביולוגי מאוד מקנא, יש בינם הרבה מתח. הבן שלי לא מצליח כמו השני, הוא מתבכיין, מרמה, משתחצן למורים כי הוא בטוח שהוא יהיה המלך. יש בו משהו רע. אין בו רחמים, אין בו עדינות ומוסריות. הוא מתעלל בחיות וזה מאוד מפריע לי. הוא מתנשא מעל כולם. יש לו קשר עם האימא. היא כל הזמן מדברת איתי שאני אתייחס אליו אחרת. שאני אוהב אותו. הוא כועס ולא אוהב ומכבד אותי. כן, ככל שהוא מתבגר הוא נהיה יותר גרוע. הוא משדר לכולם שהוא יורש העצר וכולם צריכים לפחד ממנו. ככל שהוא גדל אני פחות מעריך אותו. הכשרתי את בן הטיפוחים שלי שיהיה יד ימיני. הבן שלי פוחד ממנו והם רבים הרבה.
בן הטיפוחים מספר לי שהוא מקים לעצמו צבא, אני לא מתייחס לזה ברצינות כי אני מאמין שאין לו כוח. אני יודע שהחיילים שלי חזקים, נאמנים, כולם בצד שלי. בארמון יש לו אגף משלו. שם הוא חותר, מתכנן תוכניות. האנשים שלו קלי דעת, גם אכזריים ואוהבים להתעלל באחרים. החיילים שלו בעיקר שכירי חרב,עבריינים. אני לא מרוצה בכלל.
האימא המלכה מנסה לגונן עליו, הוא מנצל אותה בדיבורים שלו, מתבכיין לה. היא אומרת לי שאני צריך לאהוב אותו ולא להיות קשה איתו. הרבה פעמים אני משפיל אותו לפני אנשים, נותן לו חרב שילחם בי, תמיד הוא מפסיד וכועס, יוצא מושפל מהאולם. הוא יותר ויותר שונא אותי.
הוא צריך הרבה כסף כדי לממן את חיי ההוללות שלו. הוא מוסיף לארמון הרבה "צעצועים" לפאר את הארמון. משפץ ומוסיף פאר לארמון, אוהב דברים יפים וחדישים, אני לא מבין בשביל מה צריך את זה. אני מזלזל בזה. הוא בונה לו צבא ואז יום אחד הוא מנסה למרוד בי. אני לא יוצא נגדו כי אני חושב שאולי כך הוא יהיה סוף ,סוף ,"גבר". הנה הוא מעיז ואולי אם הוא ישלוט הוא ישתנה, הוא ייקח את האחריות,יתבגר. אבל, הוא ממשיך להתנהג בזלזול, מתעלל באנשים. הוא מזלזל גם באימא שלו ( במלכה). היועצים אומרים לי להפיל אותו ואני מקווה שהוא יתאפס. אני לא מבין עד כמה הוא מלא כעס עלי. המלכה נהיית חולה מאוד, מרוב צער. היא מבינה שצדקתי. בסוף היא מתה מצער ועוגמת נפש. אחרי שהיא מתה הוא נהיה יותר גרוע, מתנכל לי. הוא יודע את החולשה שלי, הצער על מות המלכה. מאוד אהבתי אותה. הוא סגר אותי בחדר.
אני יודע שהחיילים שלי נאמנים לי ברגע שאני אתן להם סימן הם יבואו ויגרשו אותו. יש לי צבא מאוד מוכשר ומיומן, הצבא שלו מאוד מצועצע, יש לו חיילים שיכורים, הוא בונה על כלי המלחמה החדישים שלו ולא על איכות החיילים . רובם שיכורים, ברוטלים, חסרי מוסר.
אני צופה מהחלון ואני רואה את המעשים שהם עושים בשטח. יש הרבה אנשים, הרבה רעש, אני רואה הרבה התעללות. הם בוזזים רכוש בשם המלך. אני חושב מה לעשות. אני פוחד שתהיה מלחמה. יש לו קשרים טובים עם המלכים בסביבה, כי גם הם נוהגים כמוהו. העם הפשוט לא מעניין אותם בכלל. רק כוח וכסף . בחינה פוליטית הוא טוב מבחינה הומאנית הוא לא טוב. אסור שנגלה חולשה במלכה כי אז יבואו לכבוש אותנו. אין קשרי אמת בין המלכים, המצב שונה היום, אי אפשר לסמוך על הברית, אין כבוד , גם בממלכות האחרות יש מלכים חדשים, העולם השתנה. אני לא יכול להתייעץ עם היועצים שלי כי הוא ניתק אותי מהם. הוא הרג בשיטתיות את החיילים והיועצים שלי. הם לא רצו לצאת נגדו בגלל שהם כיבדו אותי ואת הרצונות שלי. הם סמכו עלי ואני אכזבתי אותם. כבר אין לי כוח. חיכיתי יותר מידי והמצב הדרדר מאוד. אני נראה הרבה יותר כחוש, חולני, זקן. אין לי את העוצמה והכוח כמו פעם. אני יודע שמלך אני כבר לא אהיה.אני מאבד חשק לחיות. מסתכל מבעד לחלון . מביאים לי כל הזמן אוכל לחדר. אוכל פשוט, דל. אני מוזנח. השער שלי מגודל ופרוע. מאז שהמלכה הלכה אני מאוד הזנחתי את עצמי. משהו בי נשבר. אין לי יותר חשק לחיות… "